Wednesday, 18 June 2014

Maleki the Pallid

Sleep is being weird lately. I could pin it on Schpritzie, but that would be a lie. I think my mind is just processing. Zombie-like though this might make me, I used it to paint, and I'm not as foolish as to question lady inspiration when she grants me her grace.

Every few years I get annoyed at never having completed Fanart100 - that project where all participating artists get the same one hundred titles, then have to pick a fandom and make art for each title, while making the connection between art, title and fandom a cool one. So for 'blue' you don't just paint someone wearing a blue dress, because that's lame; it has to tell a story, or make a point, or be a painting without a hint of blue of a very depressed person. Then it optimally has to be fandom-related in a non-lame way - so you make that depressed woman a draenei, who are a race of blue space goat, and you get a nice double meaning. You get the gig.

My fandom of choice in 2006 was Warcraft, and I hit it with my Finnish artist friend. We've been idly trudging our way through it for... I can't believe it's ten years now. Ah, anyway - I drafted Fei into it because the obsessive completionist in me cringes when I see all them empty spaces, and last night I was hit by a torrent of inspiration: I updated the page, manually renamed 418 filed of Warcraft art on my hard drive for better sorting, and then spent eight hours chatting with Fei (who is now also a part of our tiny Fanart100 team) while painting this one.

Colourless is one of the more problematic titles to hit, but a bit of research reminded me there's a boss in the burning city of Stratholme called Maleki the Pallid. Stratholme has many bosses, but the name of this one made him really scary for me since we first met in 2006. Pallid; pale; deathly; cold; cruel; it all comes with the title, in my head. And, well, pallid works well for 'Colourless', I think; so here he is.
אני לא ישנה כמו שצריך כבר כמה ימים, ולמרות שנוח להאשים את שפריצי, זו לא אשמתו הפעם - פשוט יש לי מחשבות נרגנות. אז אני קצת זומבי, אבל מצד שני ההשראה נחתה עלי ואני לא מתווכחת. אני תמיד מעדיפה להיות זומבי מצייר מאשר אדם שישן יותר מדי וסובל משעמום טוטאלי.

פעם בכמה שנים אני מתרגזת מחדש מפרוייקט פאנארט100 שמעולם לא השלמתי - בפרוייקט הזה הצייר מקבל מאה כותרות (אותן כותרות לכל הציירים), בוחר פאנדום ומצייר משהו לכל כותרת, בדגש על חיבור מעניין בין ציור, פאנדום וכותרת - כי לצייר אישה בשמלה כחולה תחת הכותרת "כחול" זה לא מעניין. אבל אם הציור מתאר אישה מדוכדכת ("blue") זה עובד, גם אם היא לובשת חרדל.

אני בחרתי וורקראפט, וזה היה בשנת 2006. ידידי יארקו מפינלנד הצטרף, וכבר עשר שנים אנחנו מתעצלים עם הדבר הזה, וכל אותן כותרות נטולות ציור מגרדות לי ב-OCD כל פעם. אתמול שוב הסתערתי על הדף המיותם, עדכנתי מה שאפשר, תייגתי ידנית 418 ציורי (וקשקושי) וורקראפט שישבו לי על הדיסק רק כדי שאוכל לנווט ביניהם ביתר קלות, ואז ישבתי שמונה שעות וציירתי משהו חדש, תוך פטפוט עליז עם פיי, שהחל מאתמול גם מהווה חלק מצוות פאנארט100 הזעיר שלנו.

הציור החדש יושב תחת הכותרת "חסר צבע", כותרת מנוולת ובעייתית למצוא לה נושא לא מעאפן שגם אומר "וורקראפט", אבל אתמול נברתי בכתובים ונזכרתי שיש בוורקראפט איזה טיפוס, בעיר הבוערת סטראטהולם, המתקרא "מלאקי החיוור". השם זה עורר בי אימה ענוגה מאז פגשתי בו ב-2006; אחרי הכל, בוס המתקרא "החיוור" מדגדג בי מחשבות על מוות, קור, אל-מוות, אכזריות, וכיו"צ. ומאחר שחיבבתיו כבר אי-אז, נהניתי מאד לצייר אותו אתמול בלילה. חיוור זה מספיק "חסר צבע" בשבילי, בחיי; אז הנה הוא. 

No comments:

Post a Comment